את היום הזה פתחנו בשיחה של כל מחנכת בכיתה, שסיפרה, תיארה וחיברה לימי הקסם של הגוש, ולימי הצער, שנמשך עד היום, של העקירה.
יום הרוח של גוש קטיף מאתגר בכל שנה, איך מחברים את דור התלמידות, שנולדו באותם ימים למשהו כל כך חי בשבילנו. אנחנו לא עושים זאת כזכרון, אלא כהמשכת הרוח. מתוך אמונה שגוש קטיף לא נגדע, הוא רק שלח ענפים לרחבי הארץ...
בהמשך קיימנו מפגשים מרכזיים- לתלמידות התיכון ותלמידות החטיבה, שבהם אנשי הצוות סיפרו מזוויות שונות- איך היה לגדול בגוש, על שותפות בשבועות האחרונים כשוהים בלתי חוקיים, על הים, על האנשים, ועל הרוח. בגעגוע, בחיוך ובדמעה בזווית העין.
